החלטה בתיק בש"פ 10499/04

           העורר, שלמה ארובס, עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצוען של מספר עבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות במילים: שידול לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון רצח ונשיאת נשק שלא כדין. על פי הנטען, נעצרו העורר ואחרים בשעות הערב של יום 9.7.03, ובחיפוש שנערך ברכבו של העורר נמצא אקדח גנוב אליו היה מחובר משתיק קול, כשהוא דרוך עם כדור בקנה וטעון במחסנית ובה 5 כדורים. כמו כן, נמצאו ברכב דוקרן מאולתר, פאה נכרית, אזיקי פלסטיק, כובעי גרב, כפפות צמר וכפפות גומי, ובני החבורה היו מצוידים בסכינים. לטענת המשיבה, היה העורר מעורב בעבר בניסיון לבצע רצח אותו "הזמין" אדם אחר, ואשר התרחש באחד מימיו של חודש מאי 2003. כמו כן נטען, כי עובר למעצרם של העורר וחבריו, הם היו בדרכם לבצוע רצח נוסף.     

           ראיותיה של המשיבה התבססו על הודעות של העדה המכונה "ניקיטה", בהן היא הפלילה את העורר. יתרה מכך, מפיו של העורר עצמו נרשמו במהלך תשאולו אמרות מפלילות, ואמרות מסוג זה נרשמו גם מפיהם של מעורבים אחרים בפרשה - דימיטרי ליטבינסקי, אלדד שרץ ואבי שרהשר. על רקע כל אלה נעתר בית המשפט המחוזי, בחודש אב תשס"ג (אוגוסט 2003), לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש על אותה החלטה לבית משפט זה - נדחה. בהמשך, ולאחר שחלף המועד הקבוע בסעיף 61 של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 לסיומם של ההליכים, נעתר בית משפט זה שלוש פעמים לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר. להשלמת התמונה אוסיף, כי ההליכים בפני הערכאה הראשונה עומדים בפני סיומם, והכוונה לכך שהסתיימה שמיעת ראיותיהם של הצדדים, סיכומיה-בכתב של המשיבה אמורים להיות מוגשים בימים אלה, ובמהלך חודש ינואר 2005 - אמור הסנגור להגיש את סיכומיו שבכתב ולהשלים אותם בטיעון על-פה.

           בפני מונחות שתי בקשות. באחת - מבקשת המשיבה להאריך את מעצרו של העורר פעם נוספת, בעוד שהעורר משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום ה' בכסלו תשס"ה (18.11.2004), בה נדחתה בקשתו להורות על שחרורו מחמת שינוי בנסיבות. אותו "שינוי בנסיבות" מכוון לכך שעדי התביעה המהותיים - ניקיטה, שרץ, דימיטרי ושרהשר - שלאחר שהסתיימו משפטיהם הם נקראו להעיד בבית המשפט, וטענו כי לעורר לא היתה יד במעשים המיוחסים לו. להשקפת בא-כוח העורר, גרסה חדשה זו של עדי המשיבה יש בה תפנית של ממש, המשמיטה את הקרקע מתחת לכתב האישום ומצדיקה את שחרור שולחו.

           למרבה הדאבה, התופעה של עדי תביעה החוזרים בהם במהלך עדותם מאמרות שנרשמו מפיהם בעת חקירתם במשטרה, היא תופעה נפוצה. לעיתים מתקבלת טענתם של עדים אלה כי האמרות שנרשמו מפיהם נבעו מלחץ, השפעה זרה, וכיוצא באלה גורמים המביאים לפסילתן של האמרות מלשמש כראיות קבילות. אולם ניסיון החיים גם מוכיח שלא מעטים הם המקרים בהם חזרתם של עדים מגרסאות מפלילות, נועדו לסייע למעורבים אחרים במעשה הפלילי כדי להיחלץ מהרשעה. ההכרעה אם במקרה הנוכחי נבעה חזרתם של העדים מהאפשרות האחת או האחרת, היא עניין המסור לערכאה הדיונית, הואיל וזוהי בראש ובראשונה שאלה של מהימנות. הכרעה זו קרובה היא, הואיל וכאמור נמצא משפטו של העורר בשלביו האחרונים.

           העולה מהאמור הוא, כי אין בידי לקבל כמובנת מאליה את מסקנתו של בא-כוח העורר ולפיה חל שינוי נסיבות המחייב את שחרור שולחו. לפיכך, השאלה הנותרת היא, אם נכון לשוב ולעשות שימוש בסעיף 62 לחוק המעצרים ולהורות על הארכת מעצרו של העורר, כעתירת המדינה.

           כתב האישום בתיק זה הוגש בחודש יולי 2003, אולם שמיעתן של הראיות החלה באיחור ניכר (בחודש אפריל 2004). זהו שיהוי ניכר ביותר, אולם לנוכח חומרתן של העבירות שיוחסו לעורר, מחד, והסיכוי כי ההליכים בעניינו יסתיימו בקרוב, מאידך, החלטתי להיעתר לבקשת המשיבה, ואני מורה על הארכת מעצרו ב-90 ימים, החל מיום 9.12.04 או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח. 1108/03 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.

           ניתנה היום, י"ט בכסלו תשס"ה (2.12.2004).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: